<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
אסור לטמא את התרומה שבארץ ישראל כשאר קדשים ולא יביא אותה לידי טומאה ולא יפסיד אותה אלא אוכל הטהור ומדליק הטמאה, ומותר לטמא תרומה חוצה לארץ בטמאות של תורה אף על פי שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם כדאמרי בההיא דבכורות (כ"ז א') שהבאתי למעלה (ל"ת רנ"ז) נדה קוצה לה חלה וכו' (ע"פ רמב"ם תרומות פי"ב הל' א' ע"ש). הורה רבינו יצחק בתרומה בזמן הזה בארץ ישראל אם היא טהורה כגון פירות שלא הוכשרו הואיל ואין לה אוכלין מאחר שאין לנו אפר הפרה וגם חיוב התרומה אינה אלא מדבריהם טוב שיקברנה כדתנן בחלק (סנהדרין קי"א ב') גבי עיר הנדחת התרומות ירקבו ולא ישרפו עם שלל העיר, ולא יתננה בכלי פן יאכלוה, וטוב מכולם להכשירה במים ואח"כ יסיקנה הכהן (ע"פ סה"ת הלכות א"י דף ע"ו ב' ע"ש). תרומה שנטמאת בספק לא אוכלין ולא שורפין אלא תהא מונחת עד שתטמא טומאה ודאית ותשרף כדתנן במסכת תרומות פ"ח (מ"ח) ויש ספיקו[ת] ששורפין עליה את התרומה כדתנן בטהרות פ"ד (מ"ה) בעניין טומאה וטה(ו)רה (ע"פ רמב"ם שם הל' ב').
